החלטה בתיק ת"א 1390-06

1.  לפני בקשת הנתבעת (להלן: " המבקשת") להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בתחום הפסיכיאטריה, לפיה נקבעה למשיב נכות בשיעור 50%, ולמנות מומחה מטעם ביהמ"ש בתחום הנפשי שיעריך את נכותו של התובע ואת צרכיו השיקומיים.

2.  התובע נפגע בתאריך 20.10.2005 בתאונת דרכים, שהוכרה גם כתאונת עבודה (להלן:" התאונה").

בתאריך 24.8.2006 קבע המל"ל כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 15% בתחום הנוירולוגי עקב חסר עצם בגולגולת, 10% נכות בתחום האורטופדיה עקב פגיעה בכתף ימין, 5% בתחום העיניים עקב הפרעה חלקית בכושר מיקוד הראייה ו-10% נכות זמנית בתחום הנפשי.

בתאריך 6.3.2011 קבע המל"ל לתובע נכות צמיתה בשיעור 50% בתחום הנפשי.

הבקשה

3.  ב"כ המבקשת מפרטת בבקשה  את ההליכים שהתקיימו בפני המל"ל.  היות והבקשה מתייחסת רק לקביעת המל"ל בתחום הנפשי, אתמקד בתחום זה בלבד.

4.  בתאריך 13.9.2006 בוצעה למשיב בדיקה פסיכיאטרית על ידי ד"ר קליאן, אשר קבע לו נכות זמנית בשיעור 10% עד לתאריך 22.11.2007.

בתאריך 29.4.2008 ביקשה הוועדה בישיבתה הרביעית דו"ח נוירו-פסיכולוגי עדכני.

בתאריך 2.7.2008 קבעה הוועדה בישיבתה החמישית כי האבחון הנוירו-פסיכולוגי מתאריך 11.6.2008 מעלה שאין שינוי במצבו של המשיב ולפיכך קבעה למשיב 10% נכות בתחום הנפשי לצמיתות.

בתאריך  28.1.2010 המשיב הגיש תביעה מחודשת עקב החמרת מצב.

בתאריך 2.3.2010 התקיימה ישיבה וועדה שביעית בעניינו של המשיב. בפני הוועדה הוצגו פרוטוקולי הוועדה החמישית והשישית, תביעה לדיון מחדש, מכתב שחרור מביה"ח לבריאות הנפש בבאר יעקב מתאריך 30.11.2009 ו"גיליון רפואי רופא המוסד" מתאריך 1.2.2010. בפני הוועדה לא הוצג דו"ח סיכום המחלה מביה"ח לבריאות הנפש בבאר יעקב. לאור המסמכים שהוצגו, קבעה הוועדה כי  יש להעלות את נכותו של המשיב  בתחום הנפשי ל-50% זמנית עד לתאריך 28.2.2011.

בתאריך 6.3.2011 התקיימה ישיבה שמינית של וועדה. בפני הוועדה הוצגו פרוטוקול הוועדה השביעית, חוו"ד רפואית מטעם ד"ר בן גל מתאריך 12.1.2011, מסמך מבריאות הנפש מתאריך 21.1.2011, כתב מינוי אפוטרופוס קבוע לגוף ולרכוש מתאריך 7.3.2010, דו"ח ממכון רקאנטי ומכתב מרופא המשפחה. לאור האמור, הוועדה קבעה כי נכותו של המשיב בתחום הנפשי תעמוד על 50% לצמיתות.

5.   ב"כ המבקשת טען, כי בפני הוועדות השביעית והשמינית לא עמד חומר רפואי שהיה בו כדי לשנות את קביעותיהן. לחילופין טען, כי לא ניתן לחקור את רופאי הוועדות ולהציג בפניהם מידע על תפקודו של התובע בפועל. לחילופי חילופין, טען, כי המשיב ביקש למנות מומחה שיקומי, לאור הבקשה יש למנות מומחה המתמחה בשיקום נפשי אשר יתן מענה הן לבקשת המשיב ביחס לצרכיו השיקומיים והן לבקשת המבקשת לסתור את קביעות המל"ל.

ב"כ המבקשת הוסיף, כי בפני הוועדות לא עמדו ארבעה מסמכים חשובים, האחד, אבחון פסיכו- דידקטי שעבר המשיב בתקופת התיכון, השני, סיכום מחלה מביה"ח לבריאות הנפש בבאר יעקב מתאריך 30.11.2009, השלישי, תעודת רופא למינוי אפוטרופוס מתאריך 4.11.2009 ו הרביעי מכתבו של ד"ר בנגל מתאריך 12.8.2010. ממסמכים אלה עולה, כי ישנם נתונים מהותיים, הדומים  לנתונים המאפיינים את פגיעתו של המשיב, העשויים להביא להפחתת הנכות בגין מצב קודם. ב"כ המבקשת הדגיש, כי כאשר יש לאקונה כל כך משמעותי בקביעות המל"ל, אין מנוס מלאפשר הבאת ראיות לסתור ולמנות מומחה מטעם ביהמ"ש שיוכל לתת משקל לעברו של המשיב.

ב"כ המבקשת ציין, כי  עפ"י הפסיקה  יש לאפשר הבאת ראיות לסתור כאשר מדובר בהיעדר מסמכים.

6.  באשר לתפקודו של המשיב, טענה המבקשת כי ברשותה מידע חשוב שיש בו כדי להשפיע על גובה הנכות הנפשית הרפואית ועל מידת התפקודיות שנקבעה למשיב. המבקשת אינה יכולה להציג מידע זה בפני וועדות המל"ל, יחד עם זאת,  היתה מוכנה להציג את הראיה שבידה לעיני ביהמ"ש על מנת שיבין את ההכרח שיש במינוי מומחה מטעמו.

7.  באשר למינוי מומחה שיקומי, טען ב"כ המבקשת, כי ככל שימונה מומחה שיקומי, יש למנות מומחה פסיכיאטרי לצורך השיקום הנפשי ולא להסתפק במומחה שיקומי רגיל. במקרה זה, המומחה יצטרך לעיין בכל החומר הרפואי, כולל זה מעברו של המשיב  ובחקירות שבוצעו על ידי המבקשת. ורק לאחר מכן המומחה יוכל לקבוע את נכותו של המשיב ואת צרכיו השיקומיים. באופן זה יוגשמו כל מטרות הצדדים.

לפיכך, התבקש ביהמ"ש להתיר להביא ראיות לסתור ולמנות מומחה בתחום הפסיכיאטרי.

התגובה